סבתא רבתה דורה רובין (דורקה) (ז"ל)
סבתא דורה רובין נולדה בתאריך 27.10.1915 בעיר ורשה אשר בפולין ברחוב
ג'גובובסקה 48 למשפחה מסורתית ועשירה, אביה סוחר שקים ואימה עזרה לו. סבתא דורקה
גדלה במקום בו היה ערבוב של יהודים ופולנים, אם כי לא היה ביניהם קשר והמתח היה
גדול.
בגיל 6 למדה בבית ספר יסודי עד גיל 12 ומשם עברה לבית ספר תיכון שם למדה עד גיל 18. בתקופה זו הייתה ב"שומר הצעיר" בוורשה.
מדודתי רז שהספיקה לראיין ולדבר עם סבתא דורקה שמעתי שתקופת נעוריה של סבתא בה הייתה חברה ב"שומר הצעיר" הייתה היפה בחייה. כאשר סיימה סבתא דורקה את התיכון כל שאיפותיה היו לעלות לארץ ישראל ובשל כך למדה עברית. בתקופה זו פגשה את יהושע אשר לימים הפך לבעלה וסבא רבא שלי. כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה נסגרה עבודתה של סבתי בתור מתכננת אופנה והיא הועברה ביחד עם סבא לגטו ורשה וכמו כל היהודים בעלי המקצוע ניצלו אותם הגרמנים וסבתא דורה מונתה להיות מנהלת מחלקה בבית חרושת לתפירת מדי צבא.
לאחר מרד גטו ורשה הופרדה מסבא והועברה ממחנה אחד למשנהו ביניהם מיידנק, נוי שטט וגליבר, עד אשר הגיעה לאושוויץ. אחרי כל המחנות והעינויים שעברה סבתא היא חלתה והייתה במרפאה מלאת פצעים וגוססת. כאשר נודע לאחת מהמנהלות שהיא תופרת, היא החליטה להציל אותה וטיפלה בה עד שהבריאה וכך ניצלה סבתא מידי הגרמנים. ב- 12 לינואר 1944 החלו הגרמנים לסגת עם הניצולים למחנה "ריינסבריק" שבגרמניה, זו נקראה צעדת המוות. הרוסים והאמריקאים הפגיזו את המחנה ושחררו את הניצולים ושחררו את הניצולים וביניהם סבתא.
עוד מספרת רז שסבתא אמרה לה ש:"הצילו אותנו משני הצדדים, מצד אחד רוסים מצד שני אמריקאים. לעולם לא אשכח זאת, היינו בשיא הרעב התארגנו כמה נשים והתחלנו ללכת ברגל לעבר וורשה, למקום שבו נולדתי לחפש את הנותרים החיים".
סבתא חזרה לפולין ושם החלה לעבוד כמנהלת סלון יוקרתי לנשות שרים בממשלה ואחרי כמה זמן נפגשה שוב עם סבא!
ב- 1948 נולדו להם תאומות, יפה- סבתא שלי ואחותה ציפי. ב-1951 עלתה המשפחה לארץ.
בגיל 6 למדה בבית ספר יסודי עד גיל 12 ומשם עברה לבית ספר תיכון שם למדה עד גיל 18. בתקופה זו הייתה ב"שומר הצעיר" בוורשה.
מדודתי רז שהספיקה לראיין ולדבר עם סבתא דורקה שמעתי שתקופת נעוריה של סבתא בה הייתה חברה ב"שומר הצעיר" הייתה היפה בחייה. כאשר סיימה סבתא דורקה את התיכון כל שאיפותיה היו לעלות לארץ ישראל ובשל כך למדה עברית. בתקופה זו פגשה את יהושע אשר לימים הפך לבעלה וסבא רבא שלי. כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה נסגרה עבודתה של סבתי בתור מתכננת אופנה והיא הועברה ביחד עם סבא לגטו ורשה וכמו כל היהודים בעלי המקצוע ניצלו אותם הגרמנים וסבתא דורה מונתה להיות מנהלת מחלקה בבית חרושת לתפירת מדי צבא.
לאחר מרד גטו ורשה הופרדה מסבא והועברה ממחנה אחד למשנהו ביניהם מיידנק, נוי שטט וגליבר, עד אשר הגיעה לאושוויץ. אחרי כל המחנות והעינויים שעברה סבתא היא חלתה והייתה במרפאה מלאת פצעים וגוססת. כאשר נודע לאחת מהמנהלות שהיא תופרת, היא החליטה להציל אותה וטיפלה בה עד שהבריאה וכך ניצלה סבתא מידי הגרמנים. ב- 12 לינואר 1944 החלו הגרמנים לסגת עם הניצולים למחנה "ריינסבריק" שבגרמניה, זו נקראה צעדת המוות. הרוסים והאמריקאים הפגיזו את המחנה ושחררו את הניצולים ושחררו את הניצולים וביניהם סבתא.
עוד מספרת רז שסבתא אמרה לה ש:"הצילו אותנו משני הצדדים, מצד אחד רוסים מצד שני אמריקאים. לעולם לא אשכח זאת, היינו בשיא הרעב התארגנו כמה נשים והתחלנו ללכת ברגל לעבר וורשה, למקום שבו נולדתי לחפש את הנותרים החיים".
סבתא חזרה לפולין ושם החלה לעבוד כמנהלת סלון יוקרתי לנשות שרים בממשלה ואחרי כמה זמן נפגשה שוב עם סבא!
ב- 1948 נולדו להם תאומות, יפה- סבתא שלי ואחותה ציפי. ב-1951 עלתה המשפחה לארץ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה