אילן יוחסין

סבתא רבתה דורה רובין (דורקה) (ז"ל)

סבתא רבתה דורה רובין (דורקה) (ז"ל)

סבתא דורה רובין נולדה בתאריך 27.10.1915 בעיר ורשה אשר בפולין ברחוב ג'גובובסקה 48 למשפחה מסורתית ועשירה, אביה סוחר שקים ואימה עזרה לו. סבתא דורקה גדלה במקום בו היה ערבוב של יהודים ופולנים, אם כי לא היה ביניהם קשר והמתח היה גדול.
בגיל 6 למדה בבית ספר יסודי עד גיל 12 ומשם עברה לבית ספר תיכון שם למדה עד גיל 18. בתקופה זו הייתה ב"שומר הצעיר" בוורשה.
מדודתי רז שהספיקה לראיין ולדבר עם סבתא דורקה שמעתי שתקופת נעוריה של סבתא בה הייתה חברה ב"שומר הצעיר" הייתה היפה בחייה. כאשר סיימה סבתא דורקה את התיכון כל שאיפותיה היו לעלות לארץ ישראל ובשל כך למדה עברית. בתקופה זו פגשה את יהושע אשר לימים הפך לבעלה וסבא רבא שלי. כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה נסגרה עבודתה של סבתי בתור מתכננת אופנה והיא הועברה ביחד עם סבא לגטו ורשה וכמו כל היהודים בעלי המקצוע ניצלו אותם הגרמנים וסבתא דורה מונתה להיות מנהלת מחלקה בבית חרושת לתפירת מדי צבא.
לאחר מרד גטו ורשה הופרדה מסבא והועברה ממחנה אחד למשנהו ביניהם מיידנק, נוי שטט וגליבר, עד אשר הגיעה לאושוויץ. אחרי כל המחנות והעינויים שעברה סבתא היא חלתה והייתה במרפאה מלאת פצעים וגוססת. כאשר נודע לאחת מהמנהלות שהיא תופרת, היא החליטה להציל אותה וטיפלה בה עד שהבריאה וכך ניצלה סבתא מידי הגרמנים. ב- 12 לינואר 1944 החלו הגרמנים לסגת עם הניצולים למחנה "ריינסבריק" שבגרמניה, זו נקראה צעדת המוות. הרוסים והאמריקאים הפגיזו את המחנה ושחררו את הניצולים ושחררו את הניצולים וביניהם סבתא.
עוד מספרת רז שסבתא אמרה לה ש:"הצילו אותנו משני הצדדים, מצד אחד רוסים מצד שני אמריקאים. לעולם לא אשכח זאת, היינו בשיא הרעב התארגנו כמה נשים והתחלנו ללכת ברגל לעבר וורשה, למקום שבו נולדתי לחפש את הנותרים החיים".
סבתא חזרה לפולין ושם החלה לעבוד כמנהלת סלון יוקרתי לנשות שרים בממשלה ואחרי כמה זמן נפגשה שוב עם סבא!
ב- 1948 נולדו להם תאומות, יפה- סבתא שלי ואחותה ציפי. ב-1951 עלתה המשפחה לארץ.

סבא רבא יהושע (ז"ל(

סבא רבא יהושע (ז"ל(

סבא רבא יהושע לנדאו נולד בסוחוצ'יב שבפולין ב- 15 לספטמבר 1907 לו היו 4 אחים ואחיות, אביו היה מחסידי סוחוצ'יב ובנוסף סוחר תבואה. איימו הייתה עקרת בית. מגיל 3 עד גיל 5 למד "בחדר". ולאחר מכן למד בבית הספר "אהבת תורה ויראת שמיים. בגיל 16-17 למד בביה"ס למסחר ,ובערב אחרי הלימודים למד בישיבה. יהושע עזר לאביו בעסקי התברואה                     ב- 1935 פגש את דורה רובין והתחתן איתה. ב- 1939 הקים את תחנת הקמח בוורשה עם כמה שותפים. כאשר פרצה מלחמת העולם ה-2 בספטמבר 1939, נלכדה משפחתו על ידי הנאצים בגטו ולמזלו תחנת הקמח נשארה בשטח הגטו. בשנת 1940 פתחו סבא רבא ושותפו מאפייה ליד טחנת הקמח, ולאחר מכן ב- 1943 הם בנו בונקר מתחת לטחנת הקמח למחבוא מפני הנאצים. הגרמנים החלו בחיפוש אחרי מקומות מחבוא, הבונקר התגלה ב- 28 באפריל   1943  לאחר מכן שלחו את סבא יהושע ואת כל האנשים שהיו בבונקר למחנה ההשמדה לובלין, שם הם הופרדו. במחנה זה נרצחו כל בני משפחתו של סבא יהושע. משם נדד לכל מיני מחנות השמדה, לבסוף הגיע לדרייז נשטט,  וב- 9 למאי 1945 שיחררו הרוסים את המחנה. לאחר שבועיים נסע יהושע לפראג שם הקימו הוא וחבריו בית חרושת על שם המהר"ל. חודש לאחר השחרור נסע חזרה לוורשה ופגש את אשתו, דורקה. בוורשה היה מזכיר כבוד בקהילה היהודית ופתח בחזרה את בית החרושת. סבא יהושע עבד כעצמאי במשרות רבו: בתעשייה, במסחר וגם בתור ממונה מחוז ורשה לקמח מטעם הממשלה הקומוניסטית. ב-1948  נולדו בנותיו התאומות יפה וציפי.  בינואר 1951 אחרי ויכוח עם השלטונות שטענו שהוא מחזיק משרות רבות וחשובות,עלו סבא רבא יהושע ומשפחתו לארץ. המשפחה גרה בגבעתיים ועברה לגור ברמת גן. בארץ עבד במלון  "תדמור" בהרצלייה כמנהל חשבונות. בגיל 65 כשכולם יוצאים לפנסיה, סבא יהושע, שכל חייו הייתה העבודה המשיך לעבוד.

אימי מספרת שבשנים האחרונות לחייו סבא שלה לא דיבר הרבה, אבל כשאני הגעתי לביקור הוא הרבה לחייך אליי.

סבא יהושע נפטר ב- 2.4.2006.